<h1>הרוקח סימן תצ"ו</h1>
<h2>דף סט:</h2>
שולח חבית ביד כותי. ישראל ששולח חבית של יין ביד כותי ואין ברזא בחבית ועל פי החבית סתם המגופה ונותן החבית בשק או תפר סביב החבית. אפי' נקרע הבגד והחבית של עץ אין לחוש שמא נקב הכותי בחבית והוציא מן היין דקיימא לן בפרק השוכר ובפרק בתרא דע"ז כרשב"ג דלא חייש לסתימת נקב במגופה אפי' בשל סיד וטיט שאין ניכר כל שכן בשל עץ או בשולים שהיה ניכר. וקיימא לן כרבי אליעזר דלא חייש' לזיופא אפי' בחותם אחד. והא דלא מותבי' חמרא בי כותי משום שייכא פר"ח נקב שבמגופה שמא ישים בו כותי מינקת. ואעפ"י שרבינו יצחק ברבי יהודה היה אוסר בחבית של עץ שיכול להוציא מן היין בין חוליא לחוליא או בבגד בין השולים ולסתום. על כן צריך לכסות החבית בשק היטב. מיהו הכותים אין מנסכין בזמן הזה והוי כחומץ שלנו ביד עכו"ם אם יש לו חותם אחד דלא חיישי' לזיופי ואם יש חותם במגופא ובברזא ובנקב הדופן אם סתום והניח עליו שעוה. ונראה אם ישראל השולח חבית של יין לחבירו בחותם אחד או בב' חותמות צריך שיודיע אותו שנשלח לו היאך עשוי החותם. מיהו אם השולח היין אומר לכותי הודעתי למי שאני שולח את היין היאך חתמתיו מותר אפילו לא הודיעו.
